?ניכור הורי – מה קורה שם לילדים

ניכור הורי הינו מצב בו סכסוך בין הורים פרודים/ גרושים מוביל לכך שאחד ההורים (או שניהם) מפעיל על הילד לחץ לבחור צד בסכסוך. הלחץ שההורה מפעיל יכול להתבטא בהסתה גלויה ושיטתית כנגד ההורה השני או בהסתה סמויה המתבטאת בהעברת המסר שההורה האחר אינו אוהב את הילד באמת, אינו מסוגל לשמור או להגן על הילד, מזיק או מסוכן לו וכיוצא בזה. כמו כן מופעל על הילד לחץ להביע נאמנות להורה המנכר על ידי הזדהות גמורה עם עמדתו ביחס להורה המנוכר (עם העלבון, הזעם, תחושת הבגידה/נטישה וכיוב' שההורה המנכר חווה), ועל ידי הסתייגות מהמשך הקשר עם ההורה המנוכר. הסתייגות זו, אם לא מטופלת ונבלמת בזמן, מתפתחת במהרה לסירוב מוחלט לקשר כלשהו עם ההורה המנוכר. ניכור הורי מוביל פעמים רבות למצבים בהם הילד נמנע מקשר עם ההורה במשך שנים ארוכות. מיותר לציין כי הסבל והשבר הנגרם להורים המנוכרים הם כבדים מנשוא (כשם שהיטיב להתבטא הורה שילדיו מנוכרים לו מזה מספר שנים: "אני הורה שכול לילדים חיים"). אולם בהקשר הנוכחי ברצוני לדבר דווקא על "הצד" של הילד ועל מה שקורה לו בתוך תהליך זה.

ילדים שהוריהם נתונים בסכסוך בעצימות גבוהה חווים בדרך כלל מצוקה גדולה. הם חשים קרועים בין ההורים ונאבקים לשמר את הקשר החיובי עמם על ידי ניסיון לרצותם, להגן עליהם ולתמרן ביניהם. הניסיון לשמור על קשר חיובי עם שני ההורים כאשר אילו מביעים כעס, תיעוב ועלבון הדדיים, הינו תכופות מטלטל ומערער מאד עבור הילדים. המאבק לשמר את הקשר הטוב עם שני ההורים במצבים אלה מוביל תכופות למצבי מצוקה המתבטאים בקשיי תפקוד במסגרות החינוכיות, קושי להתפנות למשימות התפתחותיות תואמות גיל, עצב קיצוני, חרדה, התקפי זעם ועוד. כאשר ההורים אינם נחלצים לסייע לילד במצוקתו על ידי פיתרון הסכסוך ביניהם ועל ידי יצירת מעטפת מיטיבה של תקשורת ושיתוף פעולה תקינים ביניהם, וכאשר מופעל על ידי אחד מהם לחץ לבחור צד בסכסוך, פעמים רבות הילד ייכנע ללחץ, יוותר ויבחר צד.

מצב בו הילד נאלץ לבחור צד בין הוריו הינו הרסני ביותר עבורו. אולם הנזק הנגרם הינו סמוי וניתן להתרשם בטעות כי מצב זה דווקא מיטיב עמו. על פניו הבחירה באחד מצידי הקונפליקט יכולה להוביל לרגיעה ולהתארגנות אצל הילד. עצם העובדה שהוא מרפה מהניסיון הנואש לתמרן בין הוריו, ליישב בין מסריהם הסותרים, להיאבק לשמר את דמותם החיובית למרות מתקפותיהם ההדדיות – מאפשרים הקלה והתפנות למשימות ולאתגרים תואמי גיל. אך למעשה, מצב זה בו הילד פוטר עצמו מן הקונפליקט, תחת שיימצא עבור הקונפליקט פיתרון מתאים שיאפשר לו קשר תקין עם שני הוריו, הינו הרסני ביותר עבורו מן ההיבטים הבאים:

• הילד נדרש לאמץ ולהזדהות עם תפיסת עולם מפוצלת ומסולפת אשר במסגרתה הוא נדרש לתפוס את אחד ההורים (ההורה המנכר) כנטול כל פגמים וכמי שאסור לחוות כלפיו תחושות שליליות. מנגד, הוא נדרש לתפוס את ההורה השני (ההורה המנוכר) כשלילי לחלוטין וכמי שאסור לחוות כלפיו רגשות חיוביים (לרבות הערכה, אהבה וגעגועים). ההכרח לאחוז בתפיסת עולם כזו אינו מאפשר לילד לנהל יחסים מלאים ומאוזנים (הכוללים גם היבטים חיוביים וגם היבטים שליליים) עם אף אחד מהוריו.

• ניתוק הקשר עם ההורה המנוכר גורם לאובדן כל אותם היבטים שההורה יכול לתרום להתפתחות ילדו, לרווחתו, לגיבוש זהותו וכיו"ב, משל היה הילד יתום מאב או אם.

• ייתום הילדים מאביהם או אמם בדרך זו הינו הרסני הרבה יותר מאשר מצב בו הורה נפטר בפועל. זאת, משום שההתנכרות מלווה בתהליך מתמשך ויסודי של דמוניזציה ודלגיטימציה של ההורה המנוכר. כתוצאה מתהליך זה הילד נאלץ לעקור את ההורה האבוד גם מעולמו הפנימי, מעבר לעובדה שאיבד אותו בעולם החיצוני. הוא נדרש למחוק את כל החוויות הטובות שהצטברו בעת היה עימו בקשר, את הזכרונות החיוביים, את ההזדהות איתו, את הרגשות החיוביים כלפיו וכד'. בתהליך זה ההורה אובד לילד גם בעולמו הפנימי ומפסיק לשמש כדמות שניתן להתגעגע אליה, לנהל עימה דיבור פנימי, להוקיר אותה, לשאוב ממנה השראה והכוונה, לארגן ביחס אליה חוויות והתנסויות וכיו"ב.

• את מקומה של דמות ההורה המנוכר שנעקרה מעולמו הפנימי, נאלץ הילד "לסתום" ולמלא בדמות שלילית, רעה אשר נתפסת כמזיקה ומסוכנת. הדבר משול לכריתת איבר חיוני מן הגוף ולהשתלת גוף זר, רעיל במקומו, בתוך נפשו של הילד.

• בתהליך המחיקה של הזכרונות והחוויות החיוביים הקשורים בהורה המנוכר, והחלפתם בפרשנויות שליליות הנובעות מעולמו הפנימי של ההורה המנכר, נשללת מהילד האפשרות לחוות את רגשותיו וחוויותיו באופן טבעי ואותנטי. הוא נדרש "לנסח מחדש" את זכרונות העבר וחוויות ההווה כך שיתאימו במדויק לפרשנות שהולמת את צרכיו של ההורה המנכר, תוך שהוא מצהיר בפני ההורים ובפני עצמו כי פרשנות זו נובעת מתוכו ומבטאת את רגשותיו ורצונותיו האותנטיים. הפער הבלתי נסבל בין תחושותיו הכנות של הילד ובין העמדות איתן הוא נדרש להזדהות מייצר מעטפת תפקודית רובוטית, קונפורמית, אשר תחתיה רוחשת חוויה קשה של ריקנות ודיכאון, כפי שאכן עולה מתוך בדיקות שנערכות לילדים החווים ניכור הורי.

לסיכום, שבר בחיי הנישואין יכול להוביל הורים למצבים קשים של כאב, זעם, עלבון ופגיעה הדדית. במצב עניינים זה קשה מאד לייצר סטטוס קוו של שיתוף פעולה ותקשורת תקינים, תוך העברת מסר ברור לילדים כי שני הוריהם ראויים ולגיטימיים, וכי הקשר עם ההורה השני הינו חשוב ויקר ערך. אולם על אף הקושי, ההורים נדרשים לעשות בדיוק את זה. לא מתוך התחשבות בצרכי ההורה האחר, אלא מתוך התחשבות בצרכי הילד לקשר מלא עם שני הוריו. "שקט תעשייתי" אשר מושג על ידי הדרת אחד ההורים מחיי הילד, הינו שקט מדומה שתחתיו רוחשים עצב, חרדה, אובדן ותחושה שרגשות ומחשבות אינם נובעים באופן טבעי מבפנים אלא נכפים מן החוץ.

עם כל הקושי שבדבר, הורים גרושים נדרשים לגייס את כוחות הנפש הנדרשים על מנת להפריד בין מכלול הרגשות הקשורים לזוגיות שהכזיבה, ובין העמדות והפרקטיקה הקשורים בהורות. לא ניתן לחסוך מהילדים את כאב הגירושין ואת אובדן המשפחה השלמה כאשר הזוגיות קורסת. עם זאת, ניתן לאפשר להם חיים תקינים לאחריהם, עם שני הורים הממשיכים לחיות ולהתקיים בעולמם המציאותי והפנימי, ואשר תורמים להם מאהבתם, דאגתם וניסיונם לאורך התפתחותם.